בזוגיות, פעמים רבות אנחנו מחפשים חיבור, אהבה וביטחון דרך האדם שמולנו. אך כמה פעמים עצרנו ושאלנו את עצמנו: האם אנחנו באמת מחוברים לעצמנו?
האם אנחנו מבינים את הצרכים, הרצונות, והפחדים העמוקים ביותר שלנו?
במקום לחפש תשובות אצל האחר, המסע האמיתי לזוגיות יציבה מתחיל בהיכרות עם עצמנו. זהו מסע לחקירה וגילוי עצמי שמאפשר לנו להגיע לזוגיות ממקום שלם, מודע ואמיתי.
חקירה וגילוי עצמי זהו תהליך שבו אנחנו עוצרים ומתבוננים פנימה.
זה מתחיל משאלות קטנות כמו: "מה אני באמת רוצה בזוגיות?"
ו"מה גורם לי להרגיש בטוח/ה?" ונכנס לעומקים שמזמינים אותנו
לזהות את הדפוסים שמנהלים אותנו.
לפעמים, בתהליך הזה, אנחנו מגלים דברים שקשה לנו לראות
פחדים, פגיעות, תחושות שכאלו שאנו לא רוצים להרגיש.
אנחנו עשויים לגלות שהדברים שאנחנו מבקשים בזוגיות הם למעשה ביטוי של צרכים שלא נענו בעבר.
אני זוכר תקופה שבה הרגשתי אבוד בזוגיות שלי. הייתי בטוח שאני נותן את כולי, אבל התחושה הייתה שמשהו חסר. באחד הימים, שנקודת שבר פנימית שאלתי את עצמי "מתי בפעם האחרונה הקשבת לעצמך באמת?" השאלה הזו טלטלה אותי. הבנתי שבזמן שניסיתי להיות שם עבור האחר, שכחתי להיות שם עבור עצמי. לא הקשבתי למה שאני צריך, למה שמניע אותי.
אותו ערב, כשישבתי לבד עם המחשבות שלי, הרגשתי כובד גדול. זה היה כמו תחושת ריקנות שהתפשטה בכל הגוף, כאילו משהו בתוכי זועק לתשומת לב. הדמעות התחילו לזלוג בלי שליטה, ואני, שבדרך כלל מנסה להישאר חזק, פשוט אפשרתי להן לזרום.
ניסיתי לכתוב, והמילים שיצאו ממני הפתיעו אותי בעוצמתן: "אני מפחד להיות לבד. אני מפחד שאם לא אעשה הכול כדי להיות מושלם, אני לא אהיה מספיק." המילים האלה היו כמו מראה ששברה את השקט המדומה שבתוכי.
פתאום הבנתי שאני לא באמת מתמודד עם הזוגיות – אני מתמודד עם עצמי.
כל השנים שבהן ניסיתי להיות מושלם עבור האחר, כל הפעמים שבהן דחקתי את הרגשות שלי כדי לרצות, הובילו אותי לרגע הזה. רגע של התפרקות, אבל גם של אמת.
ברגע הזה התחיל שינוי. הבנתי שעד שלא אקבל את עצמי, עד שלא אבין מי אני ומה אני באמת צריך, אני לא אוכל להיות נוכח באמת במערכת יחסים.
זו לא הייתה הבנה שהגיעה ברגע, אלא מסע מתמשך.
כל יום, כל שיחה, כל מחשבה הייתה הזדמנות לגלות עוד חלק קטן בעצמי.
זה דרש ממני אומץ, כי להסתכל פנימה זה לא תמיד קל. אבל ככל שהעמקתי, הרגשתי איך משהו בי משתחרר, איך היכולת שלי לאהוב את השלם שבעצמי גדלה.
איך בעצם התחלתי את התהליך של גילוי עצמי?
התחלתי לכתוב לעצמי תשובות לשאלות :
"מה אני אוהב/ת בעצמי?",
"מה הפחד הכי גדול שלי?"
"אילו רגעים בחיי גרמו לי להרגיש שלם ?"
"למה אני עושה כל דבר ?"
"מה מניע אותי באמת ? ומה מניע אותי מצורך לרצות את האחר/ת?"
כתיבה היא כלי רב עוצמה לגילוי עצמי. נסו לכתוב מחשבות, תחושות, וזיכרונות שעולים בכם. דרך המילים, תתחילו להבין את הדפוסים שמובילים אתכם.
נסו לזהות את הדפוסים המניעים אתכם/ן בעזרת שאלות :
"האם אני נוטה להאשים?
להסתגר?
לפחד מדחייה?"
זיהוי דפוסים מאפשר לנו לבחור אחרת.
חקירה עצמית אינה מושלמת בלי חמלה. כל מה שנגלה על עצמנו ,
טוב או רע – הוא חלק מהשלם שאנו.
הכרה מלאה בעצמנו תאפשר לנו להביא את עצמנו כמו שאנחנו באמת למערכת היחסים.
כשאנחנו מכירים את עצמנו, אנחנו מביאים לזוגיות לא רק אהבה, אלא גם יציבות פנימית. במקום להשליך על האחר את כל הצרכים והפחדים שלנו, אנחנו יכולים להחזיק את עצמנו. זה יוצר מערכת יחסים שמבוססת על חיבור אמיתי ולא על תלות.
כמו ספירלה אינסופית, הגילוי העצמי הוא תהליך שמעמיק בכל שלב מחדש.
כל גילוי קטן, כל שאלה שאנחנו שואלים את עצמנו, כל רגע שבו אנחנו מתמודדים עם פחדים במקום לברוח מהם – מקרב אותנו לשלם שבתוכנו.
זהו מסע של קבלה עצמית, שבו אנחנו לומדים לראות את החולשות כחלק מהיופי שלנו, את הפחדים כהזדמנות לצמיחה.
כשהתחלתי להתבונן בעצמי, גיליתי שהחלקים בתוכי שנראים שבריריים הם בדיוק אותם חלקים שמזמינים אותי להתחזק.
הספירלה מסמלת את הדרך שבה כל שלב במסע שלנו
בין אם הוא קשה או קל, הוא תורם להבנה עמוקה יותר של עצמנו.
צעד קדימה במסע שלכם
אז אני שואל אתכם:
מתי בפעם האחרונה הקשבתם למה שאתם באמת מרגישים?
האם אתם מביאים לזוגיות שלכם את האדם השלם שבכם?
האם אתם מסוגלים לאהוב את עצמכם גם כשאתם פגיעים?
שתפו אותי בתגובות – מה גיליתם על עצמכם במסע שלכם?
האם יש רגע שבו הבנתם שהחקירה הפנימית ,
היא חלק בלתי נפרד מהיכולת לאהוב?
אני כאן לקרוא, להקשיב וללמוד מהמסע שלכם.
חקירה וגילוי עצמי הם לא יעד – הם מסע.
כמו הספירלה, בכל סיבוב אנחנו מעמיקים עוד ועוד,
מתקרבים אל האמת שלנו, ובעקיפין,
מתקרבים גם לאלה שאיתם אנחנו חולקים את החיים.
דניאל.
