כל חיי הרגשתי שאני במרוץ להוכיח את עצמי, להיות השפעה, לתפוס מקום. זה התחיל בעבודה, המשיך בחברות, ובעיקר במערכות היחסים הזוגיות שלי.
בכל פעם, זה היה אותו דפוס: הייתי חייב להוביל, לשלוט, להיות שם במרכז העניינים.
אבל ככל שתפסתי יותר מקום, כך הרגשתי פחות נוכח.
במקום לבנות משהו אמיתי עם בת הזוג שלי, מצאתי את עצמי שוב ושוב במאבק – על שליטה, על אישור, על קבלת הכרה.
הנקודה שבה הכול התפרק היה כשעוד קשר נגמר, שוב עם תחושת כישלון צורבת. ישבתי לבד בחדר, עם שקט כבד שהעיק עלי, ושאלתי את עצמי: איך זה שוב קרה? למה זה תמיד מסתיים ככה?
הכאב הוביל אותי להתבוננות פנימית ולשאלות של אמת כלפי עצמי.
אני זוכר את עצמי לבד, מלא כעס ותסכול,
ושואל: איך זה שוב קרה? למה אני לא מצליח לשמור על קשרים יציבים?
התשובה הייתה כואבת אבל ברורה: אני לא באמת מחפש זוגיות – אני מחפש תיקון בעצמי. ניסיתי למלא חללים פנימיים דרך אחרים, במקום להכיר בשלם שבי בעצמי.
מהמקום הזה, התחיל המסע שלי. הבנתי שאני רוצה קשר אמיתי, כזה שמרחיב אותי ולא מצמצם אותי, אני צריך ללמוד להיות שלם. וכדי להיות שלם, הייתי צריך לשחרר הרבה תפיסות ישנות: על זוגיות, על עצמי, על מה ומי שאני .
הדבר הראשון שהבנתי הוא ההבדל בין "תפיסת מקום" ל"נוכחות אמיתית". כשהייתי "תופס מקום", זה תמיד היה מתוך פחד – פחד להיעלם, פחד להיות חסר משמעות. אבל נוכחות אמיתית לא מגיעה ממקום של פחד, אלא משקט פנימי. היא מרגישה שאתה מספיק טוב כמו שאתה, בלי להחזיק באחר.
ואז הגיעה ההבנה הקשה ביותר: כדי להיות נוכח באמת, אני צריך לשחרר שליטה. זה היה מפחיד. לשלוט זה מה שהכרתי כל החיים.
איך אפשר לשחרר בלי להתפרק?
הפחד מהשמיטה ניהל אותי !
זה הרגיש כמו ללכת על חבל דק בלי לדעת אם יש רשת ביטחון מתחת.
אבל כששחררתי, משהו מדהים קרה – במקום להתפרק, התייצבתי. ככל ששחררתי. פתאום לא הייתי צריך לנצח אותי. פשוט הייתי שם
וכשבחרתי לשחרר באמת, פגשתי את עדי. היא שונה מכל אישה אחרת שהכרתי. היא לא מחפשת שמישהו יציל אותה ולא מנסה למלא חללים פנימיים דרכי. היא שלמה בעצמה, והשלמות הזו לא מאיימת עליי – היא מעוררת בי את ההבנה שכל אחד מאיתנו שלם בפני עצמו והיחד שלנו הוא יצירה חדשה בפני עצמה.
בקשר הזה אני לא צריך להיאבק על מקום או להוכיח משהו. אנחנו כמו שני חלקים של מנגינה – שונים, אבל מתואמים. באחת השיחות שלנו שיתפתי : "פעם פחדתי לאבד את עצמי בזוגיות. היום אני מבין שדווקא כשאני משחרר שליטה, אני מגלה מי אני באמת." עדי אמרה: "וזה בדיוק מה שאני אוהבת בך"
הבנתי שזוגיות אמיתית היא לא מאבק על הגה השליטה, אלא ריקוד משותף שבו כל אחד מביא את העוצמה שלו בלי לוותר על עצמו.
המסע הזה לימד אותי את השיעור העיקרי הזה: זוגיות לא נועדת לתקן אותך או להסתיר את הפחדים שלך. היא אמורה להרחיב אותך, אבל זה קורה רק אתה מספיק אמיץ לשחרר את האחיזה ומאפשר לעצמך להיות נאחז ע"י העולם והסובבים אותך ללא ציפייה ופחד.
אז אני שואל אותך: איפה את/ה במסע שלך?
האם את/ה נוכח באמת בקשרים שלך ?
או שאת/ה נאבק/ת כדי להרגיש שאת/ה במערכת יחסים ?
אם את/ה מרגיש מותש/ת מהמאבק הזה – זו לא אשמתך,
אבל זו גם לא גזירת גורל. זו הזדמנות לעצור. להתבונן. לשחרר.
להבין שהשחרור הוא לא חולשה – הוא הדרך שלך למצוא את עצמך מחדש.
אם הסיפור שלי נוגע בך, אני מזמין אותך לקחת צעד ראשון.
זה יכול להיות לכתוב מה באמת עובר עליך, לשחרר שליטה אחת קטנה ביום,
או פשוט לשאול: מה באמת חסר לי?
אף אחד מבחוץ לא יכול באמת למלא את החסר הזה. התשובה בתוכך.
את/ה מוצא/ת אותה, את/ה מביא/ה לקשר את המתנה הכי גדולה – את עצמך, כמו שאת/ה, בלי מסכות ובלי פחדים.
זוגיות אמיתית היא לא מקום מישהו לוקח והשני נותן. היא לא מסגרת שמצמצמת אותך – היא מרחב שפותח אינסוף אפשרויות ליצירה והתמזגות משותפת , יצירה ועשייה משותפת שלא תלויה בנסיבות החיים אלא מושתת על המהות הפנימית האישית והזוגית יחד .
המסע שלך לספירלת השלם שלך מתחיל כאן ועכשיו.
אז קח/י נשימה עמוקה, הבט/י פנימה – וצא/י לדרך מתוך אהבה לעצמך ולעולם שסביבך. כי כל צעד קטן קדימה הוא כבר יצירה חדשה.
הגיע הזמן להפסיק לשרוד ולהתחיל לחיות.
מחשבה כוונה דיבור ומעשה אחד הם.
דניאל.
